צוואה נגטיבית - מעמדו של מסמך "ביטול צוואות"

1.         עניינו של פסק דין זה: מעמדו של מסמך "ביטול צוואות", שנחתם ע"י ח.מ. ז"ל (להלן: "המנוחה"), ביום 25.12.07 (להלן: "מסמך ביטול הצוואות").

            נוסחו של המסמך הינו כדלקמן:

"ביטול צוואות

הואיל ואין אדם יודע יום פקודתו, ולא אדע מתי יבוא קיצי, החלטתי לצוות ולהביע בזה את רצוני האחרון, לכן אני הח"מ, ח.מ., בעלת ת.ז.***********, בהיותי בדעה צלולה, שפויה ומיושבת עלי ומוכשרת מכל הבחינות הדרושות על פי הדת והחוק, מצווה בזה ברצוני הטוב והגמור, בלי אונס והכרח כלל, כדלקמן:

1.         הנני מבטלת בזה כל צוואה שהיא אשר נעשתה על ידי באיזה זמן מן הזמנים, לרבות את הצוואות שערכתי בימים: 13.4.97, 12.12.94, 17.9.97, 29.10.97, 1.12.97, 1.4.00, 27.5.02, 14.10.02, 26.7.05, 11.10.05, 30.7.07.

2.         הנני עושה צוואה זו בהכרה מלאה ובדעה צלולה, מרצון חופשי, ללא כל כפייה, אונס או השפעה מצד כלשהו".

המסמך נחתם בפני שני עדים ומכיל את הצהרת העדים. כמו כן יש בו תאריך וחתימת המנוחה.

2.         ביום 30.7.12 הוגשה לרשם לענייני ירושה, ע"י התובעים, בקשה למתן צו קיום צוואה למסמך ביטול הצוואות. הזוכים אשר פורטו בבקשה הינם התובעים, נכדיה של המנוחה (ילדיה של א.א.ב. ז"ל, בתה של המנוחה אשר הלכה לבית עולמה), והנתבעים - ילדיה של המנוחה, כולם יורשיה על פי דין של המנוחה, וחלקם בעיזבון ככאלה.

3.         עוד קודם לכן, ביום 16.4.12 הוגשה לרשם לענייני ירושה ע"י הנתבעת 2 (כאן) בקשה לקיום צוואות המנוחה מיום 29.11.07 (צוואה אשר תאריך עריכתה אינו מצוין בכתב הביטול דלעיל) לבקשה צורף מסמך ביטול הצוואות.

לבקשה זו הוגשה התנגדות בה נטען, בין השאר, כי המנוחה הותירה אחריה צוואה מאוחרת מיום 25.12.07, הוא מסמך ביטול הצוואות.

4.         ביום 28.1.13 התקיים קדם משפט ראשון בתובענה, במסגרתו נקבע כי ראשית לכל יש להכריע בעניין מעמדו של מסמך ביטול הצוואות. כמו כן ניתנו הוראות בדבר הגשת סיכומי ב"כ הצדדים בסוגיה. 

5.         טענות התובעים

מסמך ביטול הצוואות כשמו כן הוא, כתב ביטול המבטל את כל הצוואות שערכה המנוחה בחייה קודם למועד הביטול ואשר תוצאתו המעשית בפועל הינה ירושה על פי דין.

ס' 36 לחוק הירושה מורה כי אדם העורך צוואה רשאי לבטלה בשלוש דרכים בלבד: ביטול במפורש באחת הדרכים לעשיית צוואה, השמדת צוואה וביטול משתמע (מכללא) של הצוואה העולה מצוואה חדשה שערך המצווה.

ביטול מפורש של צוואה צריך שייעשה באחת הצורות לעשיית צוואה, לאמור בכתב יד, בפני

רשות, בעדים או בעל פה, כאשר לא חייבת להיות התאמה בין הצורה בה נעשתה הצוואה לצורה בה היא בוטלה. משמעות הדרישה היא שהכללים המנויים בסימן א' לפרק השלישי לחוק הירושה הנוגעים לצורת הצוואה יחולו גם על ביטול הצוואה.

כתב הביטול איננו צוואה, שהרי לא מצויה בו כל הוראה מעניקה. התוצאה האופרטיבית היחידה של מסמך זה היא ביטול צוואה קודמת או צוואות קודמות כבענייננו, ובכך אין כשלעצמו כדי להקנות זכויות לאיש ואין המדובר בהענקה החורגת מן המתחייב מהוראות הפרק השני של חוק הירושה, העוסק בירושה על פי דין. כפועל יוצא מכך, לא נדרש צו לקיום צוואה על מנת שתינתן לכתב הביטול הנפקות המלאה שעושהו התכוון לה. לכן, משנמצא כי כתב הביטול עונה על הדרישות הצורניות הקבועות בחוק הירושה, הרי שכתב הביטול תקף ומחייב.

המנוחה ערכה את כתב הביטול באחת הצורות לעשיית צוואה - צוואה בעדים. כתב הביטול עומד בדרישות הפורמאליות והמהותיות הצריכות להתקיים בצוואה תקפה בהתאם לס' 20 לחוק הירושה: כתב, תאריך, חתימת המנוחה בפני שני עדים, הצהרת המנוחה בפני העדים כי זהו רצונה, חתימת שני העדים.